פסק דין חדש של בית המשפט המחוזי בירושלים קובע, כי כספים שהופקדו בקופת פיצויים של עובדת והוחזרו על ידי חברת הביטוח למעסיקתה של העובדת, מבלי שחברת הביטוח וידאה שהעובדת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, הינם כספים ששייכים לעובדת.
בית המשפט חייב את חברת הביטוח להחזיר לעובדת את הכספים (שבינתיים אבדו בשל פשיטת רגל של המעסיקה).
פסק הדין הינו – עש"א 23659-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון, שם כאמור דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של חברת הביטוח על החלטתו של המפקח על הביטוח לחייב אותה לשלם לעובדת (המבוטחת) פיצויי פיטורים, לאחר שאלו כבר הוחזרו למעסיק.
להלן חלק מקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה:
"המערערת (חברת הביטוח, א.ג.) נטלה על עצמה את הסיכון שאם יתברר כי המבוטחת זכאית לפיצויי הפיטורין, תצטרך לשלם לה את הכספים, ותהיה זכאית להפעיל את סעיף השיפוי שבבקשת המעסיקה. בעשותה כך, פעלה המערערת בניגוד לסעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים.
…"חוק הפיקוח עוסק ביחסי מבטח-מבוטח, ותכליתו להגן על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את אי-השוויון ביניהם, כחוק צרכני מובהק (ראה: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837)."
…"33. לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי את טענות הצדדים, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטת המשיבה, כפי שאפרט להלן.
34. ראשית, דוחה אני את טענת המערערת כי לאור העובדה שהתקיים הליך בבית הדין לעבודה, מתחייבת המסקנה כי המשיבה דנה בתלונה בחוסר סמכות. כפי שנקבע בסעיף 60(ב) לחוק הפיקוח, המפקח יהיה מנוע מלדון בתלונה כאשר נפתח הליך משפטי, רק כשהתלונה מתייחסת לאותו עניין שנדון בהליך המשפטי ("המפקח לא יברר תלונה בענין שהחל בו דיון לפני בית משפט או בורר…"). בענייננו, התלונה עסקה בשאלה האם המערערת העבירה כדין את כספי הפיצויים למעסיקה. שאלה זו לא נדונה בהליך המשפטי בין גב' אפק למעסיקה, אלא שם נדונה זכאותה לקבלת פיצויי פיטורין, יחד עם עניינים נוספים. אם בכלל היה מקום לטעון כי ההליך בבית הדין לעבודה משליך על תוכן התלונה, הרי שיש בכך רק לחזק את המסקנה כי המפקח היה מוסמך לדון בתלונה: שכן, לפי טענת המתלוננת, אסור היה לה למערערת להעביר את כספי הפיצויים לידי המעסיקה אלא אם כן ניתן לקבוע כבר בעת ההעברה כי העובדת אינה זכאית לפיצויים האמורים; ואם עצם שאלת הזכאות טרם הוכרעה, הרי שאסור היה לה לחברת הביטוח להעביר את הכספים לידי המעסיקה.
אי לכך, התלונה מתייחסת במהותה לעצם העובדה שהמערערת לא המתינה להכרעת בית הדין, ופעלה על דעת עצמה ללא כל בסיס שבדין; וזו הסוגיה הנדונה על ידי המפקח, ולא עצם השאלה האם המתלוננת אכן זכאית לפיצויים מאת מעסיקה. העובדה שהתקיים הליך משפטי בין גב' אפק למעסיקה אינה גורעת, אפוא, מסמכותו של המפקח לדון בתלונה שהוגשה נגד חברת הביטוח."
…"42. מעצם העובדה שהמערערת (חברת הביטוח) לא יידעה את גב' אפק (העובדת) על בקשת המעסיקה להעברת הכספים ולא אפשרה לה להביע עמדתה, וכמו כן, לא נקטה בפעולות כלשהן לבירור האם יש בסיס כלשהו לטענת המעסיקה שגב' אפק אינה זכאית לפיצויי פיטורים, והעבירה את הכספים על בסיס הבקשה האמורה בלבד, וכפי שאף עולה מעמדת נציגי המערערת בשימוע, אין אלא להסיק שהמערערת הסתמכה אך ורק על כתב השיפוי ונטלה על עצמה את הסיכון שאם בסופו של יום יתברר כי גב' אפק כן זכאית לפיצויי הפיטורין (כפי שאכן נקבע בפסק דין חלוט של בית הדין האזורי לעבודה), או אז תצטרך לשלם לה את הכספים, ותהיה זכאית להפעיל את סעיף השיפוי שבבקשת המעסיקה.
בעשותה כך, פעלה המערערת בניגוד להוראות הברורות של סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, בו נקבע כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, "אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים". כפי שנקבע בהחלטת המשיבה, לא הוצגו אסמכתאות, ואף לא נטען, כי המערערת נקטה בפעולות כלשהן לבדיקה האם אכן הגב' אפק אינה זכאית לפיצויי פיטורים או מהי עמדתה בעניין זה. אלא, המערערת הסתמכה אך ורק על סעיף השיפוי שבבקשה להעברת הכספים (והעובדה שהמעסיקה פשטה את הרגל, כך שכלל לא ניתן להפעיל נגדה את סעיף השיפוי, ומלכתחילה אף חברה אחרת חתומה על כתב השיפוי ולא המעסיקה, רק מוכיחה עד כמה שדרך פעולתה של המערערת במקרה דנן לא הייתה תקינה).
43. מעבר לחוסר היידוע והעדר בדיקת זכאותה של העובדת לקבלת הפיצויים, המערערת העבירה למעסיקה את כספי הפיצויים תוך עשרה ימים בלבד מיום קבלת הפנייה, וזאת אף ללא תשומת לב או התייחסות לעובדה שהחברה החתומה על טופס הפנייה, כלל איננה המעסיקה, אלא חברה קשורה (חברת "בית אבות חיי שרה בע"מ" במקום חברת "חיי שרה בע"מ"), כמפורט לעיל. לו היה זה הפגם היחיד בפעולתה של החברה, יכול ולא היה מקום לדון אותה לכף חובה; ברם, לאור הנתונים שבתיק, צודקת המשיבה במסקנתה כי פגם זה, בצירוף ליתר הפגמים הקיימים, מצביע על התנהלות פסולה שאין להשלים עמה."
…"45. באשר לטענת ההתיישנות, דין טענת המערערת להידחות. צודקת המשיבה בטענה כי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, עוסק במקרים של "ריסק" ולא בנוגע לפיצויי פיטורין. לגבי פיצויים אלו לא קיימת הוראה מיוחדת בנושא ההתיישנות, ועל כן יחולו עליהם, אם בכלל, הוראות הכלליות של חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לפיו תחול תקופת התיישנות של שבע שנים. אי לכך, הרי שגב' אפק פוטרה בחודש יוני 2002 והגישה את התלונה בחודש מאי 2009, היינו, בתוך תקופת ההתיישנות; כך שגם אם תיחשב תקופת ההתיישנות ממועד הפיטורים ב-2002 (ולא ממועד מתן פסק הדין ב-2008 כפי שטוענת המשיבה כטענה חלופית), אין אלא לדחות את טענת ההתיישנות (ולאור מסקנה זו, אין צורך להיזקק לטענתה החלופית הנוספת של המשיבה שאין להחיל כלל את דיני ההתיישנות בהליכים בפני המפקח)."
09/03/2015
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ שכזה ואין בו משום המלצה לנקיטה ו/או הימנעות מנקיטה בהליכים משפטיים ו/או אחרים. כל הקורא/ת מאמר זה מחוייב/ת להיוועץ בעו"ד בתחום הרלבנטי בטרם י/תנקוט בפעולות משפטיות ו/או אחרות כלשהן. כל מי שמסתמכ/ת על האמור במאמר זה עושה זאת על אחריותו/ה האישית והבלעדית והינו/ה אחראי/ת לכל תוצאה בשל הסתמכותו/ה זו, בין אם מדובר בתוצאה ישירה ובין אם בתוצאה עקיפה.
© כל הזכויות שמורות לאיל גרינר – משרד עורכי דין | מגשר | נוטריון בחיפה www.gylaw.co.il